מהו ויטמין C: כאשר מה שיודעים אינו נכון 

מהו ויטמין C? - כאשר מה ש"יודעים" אינו נכון (חלק א')
כתב: דולב ראובן גילמור 
כדי להתחיל את סיפורו של ויטמין C, נחזור כמה מאות שנים, לתקופה בה הפליגו חילות הים של מדינות אירופה מסביב לעולם במסעות כיבוש. רובם של הימאים מצאו את מותם במקומות רחוקים מבתיהם. ההורג הגדול מכולם, אימתם של כל יורדי הים אז, היה מחלת הצפדינה (סקורבי), שקיפחה את חייהם של יותר ממחצית הימאים. המחלה התחילה בתשישות כללית, ומהר מאוד, הופיעו דימומים שונים ואי יכולת להירפא. כל מכה קלה גרמה לחבורה כחולה, העצמות התרככו, העור השחיר, התפתח נמק, השיניים נשרו, והגיע המוות.
באנגליה, בשנת 1747, גילה סר ג'יימס לינד, שמתן פרי הדר אחד ליום מונע ומרפא את מחלת הצפדינה. הרופאים "ידעו" שדבר כל כך פשוט לא ירפא מחלה קשה, ורק לאחר מותם של עוד 100,000 מלחים במשך 40 השנים הבאות, הוכנס פרי ההדר לתפריט חיל הים, ונעצרה המגפה. במשך הדורות, הוכרה העובדה, שבמזונות שונים, בדומה לחומר הנוגד-צפדינה, הידוע כיום כוויטמין C, קיימים חומרים שהם חיוניים לחיים במינונים קטנים. לדוגמה, אחרי שהיפנים התחילו להלבין אורז, הופיעה מחלת הברי-ברי, כי הוסר נבט האורז המכיל תיאמין, אותו ויטמין שהתפרסם בפרשת "רמדיה". חסר של ויטמין D גורם לרככת, חסר של ויטמין B3 גורם למחלת הפלגרה וכו'. כל ויטמין ותסמונת החסר שלו. המשותף לתסמונות אלו הוא, שאספקת הוויטמין בכמות קטנה באמצעות המזון, או במקרים חריפים - בתוספת טבלית קטנה, מונעת, או אפילו מרפאת, את התסמונת.
בעשורים הראשונים של המאה העשרים, תקופת גילוים ובידודם של הוויטמינים, נחקרו ונמצאו המינונים הדרושים למניעת מחלות החסר הנ"ל. התהליך הוביל לקביעת הצריכה היומית המומלצת (RDA) של כל ויטמין, שהיא כמות זעירה: לוויטמין C- שישים מיליגרם, לתיאמין - 1.5 מיליגרם וכו' (60 מיליגרם הם בערך מאית של כפית).
 
המושג "ויטמין" ומשמעות הוויטמינים ברפואה קיבלו את ביטוים בעקרונות אלו:
1.     ויטמין הנו חומר שהאדם חייב לקבל ממזונו, מאחר שהוא בדרך כלל אינו מייצרו בגופו.
2.     ויטמינים הנם קטליזטורים (זרזי ריאקציות ביוכימיות), הדרושים במינונים זעירים בלבד, מאחר שהם ממוחזרים כמעט כל העת.
3.     ויטמינים אינם דרושים אלא כדי למנוע מחלות חסר, כלומר, מחלות הנגרמות על ידי חסר בוויטמין ספציפי.
4.     המסקנה העולה מהנ"ל היא ששימוש כלשהו המפר את הכללים הללו, הנו בלתי מוצדק, ואפילו מסוכן, ונחשב, לרוב, על ידי המוסדות הרפואיים, כהתנהגות בלתי מוסרית, או אפילו כרשלנות מקצועית.
5.     אם ויטמינים דרושים במינונים קטנים, אזי שימוש בהם במינונים גדולים הנו אסור. אם התפקיד היחיד של כל ויטמין הוא מניעת מחלה מסוימת, אזי כל שימוש בהם במחלה אחרת הנו בהכרח אסור.
הדברים המסוכנים ביותר הם לא אלו שאיננו יודעים, אלא אלו שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אלה שהמידע שלנו לגביהם הנו מוטעה.
קו מחשבה אחר הנחה מיעוט קטן של רופאים במשך 60 השנים האחרונות. התוצאות הטיפוליות שהם השיגו לאחר נתינת מינונים גבוהים של ויטמינים שונים, היו מצוינות וללא תופעות לוואי שליליות, גם כאשר ויטמינים אלו ניתנו לצורך טיפול במחלות נוספות, פרט למחלות החסר הידועות. ויטמין C במיוחד כיכב ביעילותו הרבה בריפוי ובמניעת מחלות רבות, והוא ניתן על ידי רופאים אלה ב"מינוני-ענק", אלפי מונים מעל הצריכה היומית המומלצת. כל הוויטמינים הנם חיוניים, אך לוויטמין C יש חשיבות שונה ומרחיקת לכת, משום שזה לא בדיוק נכון לומר שחסר בו הוא חסר ויטמיני.
חסר בוויטמין C הנו מחלה גנטית טיפוסית.
      מהי מחלה גנטית? כל גן הנו אחראי על ייצור חלבון מסויים בגוף האדם. כאשר גן מסוים נפגם על ידי מוטציה, בכך שהוא לא מסוגל לייצר את החלבון השייך לו, נגרם נזק, בהתאם למידת החשיבות של אותו חלבון מסוים בתהליכי החיים. נזק מסוג זה מכונה בשם: "מחלה גנטית". בדרך כלל, מחלה גנטית נגרמת על ידי פגם באחד האנזימים, שהם זרזי ריאקציות כימיות, ושהנם חיוניים לתפקוד הפיזיולוגי של הגוף.
          ידוע שבגופם של רוב רובם של היונקים, מיוצר ויטמין C מהסוכר, גלוקוז, בתהליך מטבולי המתרחש בכבד. התהליך הוא בן חמישה שלבים, ובכל שלב, מעורב אנזים אחר. האנזים האחרון בשרשרת, המזרז תגובה כימית שתוצרה הוא חומצה אסקורבית (ויטמין C), נושא את השם גולנולקטון אוקסידז. אנזים זה חסר אצל בני אדם, קופים וחזירי ים, עקב מוטציה שאירעה לגן האחראי על ייצורו בפרה-היסטוריה. בהעדר גן זה, התהליך הטבעי התלוי בו, אינו מתרחש, ולכן אפשר בקלות להבין שחוסר בוויטמין C הוא מחלה גנטית, שלמיטב ידיעתנו, קיימת אצל כל בן אדם. החומר חומצה אסקורבית הפך להיות ויטמין, זאת אומרת: חומר שהאורגניזם חייב לקבל דרך המזון.
          מורה שהיה לי בזמן שלמדתי תזונה, אהב לומר: "60 המיליגרמים של הצריכה היומית המומלצת של ויטמין C הם בהחלט מספיקים.....לג'וק!" עובדה בעלת חשיבות עליונה, כשמדובר בהתייחסותנו לוויטמין C מהצד הפרקטי, היא שבעלי החיים היונקים האחרים מייצרים בגופם כמויות של ויטמין זה הנמדדות בגרמים, לא במיליגרמים, כפי שמראה לנו הטבלה הבאה:

ייצור יומי של ויטמין C אצל יונקים (שווה ערך באדם שמשקלו 70 ק"ג):
עכבר 19,250 מ"ג
ארנבת 15,820 מ"ג
עז 13,300 מ"ג
חולדה 10,500 מ"ג
כלב 2800 מ"ג
בן אדם 0 מ"ג
 
          ברור לנו, אם כן, שכדי "לתקן" את הפגם המולד שיש אצל כולנו בנוגע לוויטמין C, אנו חייבים לצרוך כמויות גדולות של ויטמין זה. אבל האם וכמה זה חשוב? כדי לענות על שאלה זו, אנו חייבים לענות על שאלות רבות נוספות: מהם תפקידיו של ויטמין C? אילו תופעות נגרמות על ידי החסר בו? איך אנו אמורים לצרוך אותו, ואיך נדע אם אנו מקבלים כמות מספקת שלו? מה אומרים המחקרים והניסיון הקליני בנושא של ויטמין זה? האם קיימות סכנות כלשהן בנטילת ויטמין זה? לשאלות אלה נתייחס בחלק ב'.